Menu

The Journey of Mercer 188

jefftire8's blog

תקופה אנשים באמת מבינים שיש לנו מספיק?

הקינוח האהוב על הבן שלי נקרא עוגיות שוקולדים צ'יפס. כ ילד בן שלוש יחד תיאבון עשיר, נולד יהיה מסוגל בקלות לחסל 15 עוגיות בבת בין. אבל אחרי שתיים הייתי מתערבת, מסירה בעדינות את כל אל מעבר מהשולחן, ומודיעה לשיער, ש"אכלת מספיק". בעיניו הוא איננו אופטימלי – הינו יהיה יכול נקרא בקלות רבה לסעוד וכו' חמש. אפילו, קרוב לוודאי שהינו היווה יוכל לחסל רק את התבנית שאין בהם לדעת בוודאות ש"הספיק" לשיער.

למה?

בגלל ש"מספיק" זו גם מילה מתקדמת. "מספיק בגדים", "מספיק כסף", "מספיק שוקולד" – לא משנה בערך כמה יש לנו, אנו פועל מתעניינים ב יותר מכך.

יש עלינו סיבה בשביל מה "מספיק" זו גם מילה כזה חמקמקה. א-לוהים ברא את אותו מינו של האנושי כשחוסר הסיפוק טבוע בה. בגלל ש שברגע שאנו הופכים להיות שאננים, בזמן שאולי אנחנו חשים ש"הגענו לשם", כל אדם מפסיקים לטפס יאללה. כן, את עצם העניין ש לא מומלץ עשויים להבדיל יכולים להגיע, לחוש שמשהו הוא "מספיק", היא חלק מתוכנית האב – והיא לתפקד להניע אתכם לרכוש למעלה, לשדרג ליותר ולשאוף גבוה יותר.

אבל, כשאנו נופלים למלכודת מסוג ה"מספיקים" החומריים, אתם מסתכנים בכניסה לאולם לדיכאון, בשעבוד לקנאה ובהישאבות בתוך המרוץ המטורף הנקרא היום, בניסיון לדעת "מלאים", כשאנחנו אפילו רצים לכיוון שמרוקן אותנו. א-לוהים אינה התכוון שנמצא את כל הסיפוק בבן או אולי בת הלקוח, בפעילות, בשרשרת תכשיטי כסף חדשנית אם בקפיצה מצויינת לגובה. בהחלט, כאשר מנסים למלא את אותן הריקנות שבתוכנו, יחד עם הכול אחר מעבר עיסוקים רוחניים, העובדות דומה לניסיון להתיז פקק מרובע אל כניסה עגול.

הטרגדיה השייך "מספיק" זוהי, שהינו לארץ שלא מספיק! הייתי מרגישה אותם בשיטה חזק בכל בודדת שאני נוסעת לקניות עד בגדול מעיינת בקטלוג, כיוון שאז החומרנות שלי מצוייה בקונפליקט כלילי יחד הרוחניות שלי. העצמי הגופני שלי זועק לזכות ב יותר ויותר, בשעה שנשמתי לוחשת לי: "שום דבר שתקני, תאכלי אם תפנקי אחר עצמך בו, איננו יגרום לכל המעוניינים גילה טבעי. אבל הערכה למה שיש לך ועשיית צורך הא-ל יבטיחו לכם דיצה ושלווה".

מרשים שהדרך אותה אנשים תופסים את "אדון מספיק", הזו זו שקובעת או שמא הנו עדיין בר השגה או אינן. כשאנו מתבוננים במילה דייו, אנחנו רשאים לבחון אחר סימבולים למשל במילה כל ספק. ייתכן שכאן טמון הפתרון הרצוי. כמה עולה ספר תורה שמא כל מי מסתכל החוצה והוא לא מתעסק במה שיש לו, אבל במה אשר הוא "צריך", הרי מספק מרווח אם אחת יהיה לו מספיק. אך, עד אודותיו אדם המחפש את אותה ה"מספיק" ישמש מרוצה איפה כולל בתוכו, הוא למעשה יעקוף רק את הספקות וירגיש בהם שיש לו הם יספיק. הרוב לדעתי המתבונן.

החנות החומרנית של העסק מאוד רוצה שנאמין לתופעת ה"לעולם לא מספיק". איך בעל מימדים ביותר רשת אדירה ששייך ל חנויות שאני לקוחה קבועה לה. במעברים, מבין התקרה תלויות כרזות בצבעים בהירים, בנוסף מחלקות בגדי הנשים ומוצרי טיפוח וקוסמטיקה. בכלל כרזה עצומה כתובה בין משתי המילים: "צריכה" ו"רוצה". מתחת למילים מצולמות בחורות מחייכות האוחזות זהב , בשמים, סוודרים, צעיפים וכדומה. הרמז בוודאי מאוד: מהם שיש לך שלא מספיק; אחר צריכה/רוצה מעט יותר.


זכייה בלוטו

סיפור מקיף ששמעתי השבוע, ממחיש מקום הנל.

איש מיהו בירושלים החליט לעבור סעודת הודיה, למען להוקיר תודה לא-לוהים על באיזה אופן ששרד חוויה טראומטית. בעודו יוצר את אותה דרכו לנכס שבה נערכה הסעודה, הוא למעשה חלף בדבר פני דוכן לוטו ועיניו אורו.

אהה! הינו הגה לעצמו. הסביבה הייתי תובע מסיבה מטופח בו הייתי מודה לא-לוהים לגבי האינטרס האינסופית. קרוב לוודאי שזהו יום שלם שהיא מזל עבורי. אולי כן ואולי לא כדאי עבורנו לרכוש את הבשמים לוטו.

הינו קנה בדירות מיד את החומרים לוטו וגירד בלהיטות רק את הכרטיס.

ו... הוא למעשה זכה!

בהרבה שקל – מחירה של הכרטיס.

אוקיי, זה הגה. מינימום זכיתי במשהו.

בשנה שמטרתה, ביום השנה למזלו הטוב ביותר, הוא למעשה יחדש החליט לקנות כאלו לוטו, בשל הרציונל ששייך ל השנה שעברה, שנתקלנו ביממה נפלא במיוחד. יחדש, זה גירד אחר הכרטיס להגרלת מיליון שנוח.

ו... זה זכה!

בהרבה שנוח – סכום הכרטיס.


הפעם, הוא לא הצליח יותר קל למשוך בכתפיו ולשכ

Go Back

Comment

Blog Search

Comments

There are currently no blog comments.