בימינו נראה ש:
בני העם היהודי מגורשים מאנגליה (1290)
בני העם היהודי מגורשים מצרפת (1306 ו-1394)
בני העם היהודי מגורשים מהונגריה (1349 ו-1360)
בני העם היהודי מגורשים מגרמניה (1348 ו-1498)
בני העם היהודי מגורשים מאוסטריה (1421)
היהודים מגורשים מליטא (1445 ו-1495)
היהודים מגורשים מספרד (1492)
בני העם היהיודי מגורשים מפורטוגל (1497)
וזו רק רשימה קטנה...
(ברוב המקרים בני העם היהודי גורשו, ואז, כשהתדרדרות חומרית גדולה הצביעה על גבי חסרונם, אלו נקראו שוב פעם, הוא רק למען להוות מגורשים בשנית. הינו נעשה בעיה קלאסי מסוג הפילוסופיה: "לא יש בכוחם להתגורר עימם ואפילו לא רשאים בלעדיהם").
שורשם מסוג גירושים מסוג זה נעוץ ליד שנת 1000 – גמר המילניום המרכזי. נמצא שעמים מגוונים ובמיוחד הנוצרים, נטו להילחץ מתאריכים "עגולים", שעל פי טקסט ההתגלות שבבעלותם, בסופם עתיד להשתחרר השטן מכלאו ולזרוע הרס וחורבן ברחבי העולם.
גמר המילניום המתקרב, הוביל להתעוררות דתית ברחבי אירופה הנוצרי, בה מכנים ההיסטוריונים "דתיות חדשה". התעוררות דתית הנל, התמקדה סופר בהיסטוריה מטעם ישו ובמיוחד בנסיבות מותו. אף על פי ש"הברית החדשה" מאשרת, בגלל ש הרומאים מהווים אילו שהרגו את אותו ישו, היהודים הואשמו בדרך זו שחפצו במותו.
באופן זה כיום הדבר, שהיהודים הם ככל הנראה "רוצחי המשיח", צבר נפוצות אדירה.
נוני בעיה זו לבדה, אינו מסבירה את כל הרדיפות הנלהבות השייך הנוצרים. בשביל להרגיש את הדבר במלואו, עלינו להקדיש תשומת לב בהסבר לפרטים נוספים עלול מעט יותר.
תיאולוגיה חליפית
בעודנו התחלה, עצם קיומם של בני העם היהיודי שימש מאפיין מפריע לנוצרים יודעי דבר.
התיאולוגיה הנוצרית קיבלה את כל התנ"ך העברי. זוהי איננו מתווכחת בעזרת הקביעה שהעם היהודי נקרא יחד עם בעל שם טוב, שנחליט בעזרת הא-ל, לקבל כעת את תורתו ולהביא קדושה אלינו. אך, התיאולוגיה הנוצרית אומרת, שהיהודים נכשלו במשימתם. יחד עם זאת השאיפה שבגללה א-לוהים שלח אחר "בנו" (ישו) לארגון את הדברים, אבל היהודים סירבו להבדיל אותה כאלוהים. כתוצאה מכך, א-לוהים עזב רק את בני העם היהודי והחליף זה ב"עם הנבחר החדש" – הנוצרים. (דרך אגב, אכן מכונת ניקיון התוספת הנוצרית לתנ"ך "הברית החדשה").
על פי קו מחשבה משמש, שלא אמורה להיות באופן יתר על המידה מטרה מעתה ואילך קיומו של העם היהודי. צריכים להיות רשאים להיעלם מן האתר בטבע, כמו למשל שעשו עמים רבים חדשים. נוני, במילניום הראשוני – 1,000 קיימת עם תום מותו של ישו – בני העם היהודי וכו' מצויים כמעט בכל.
שְׁתַלְטָנִי יחד הקטע הוא הזו, פיתחה את אותה הרעיון המרכזי הבא: בני העם היהודי נותרו בחיים, מכיוון שנגזר עליהן לנדוד ברחבי העולם כ"עדי אמת" (teste veritatis בלטינית), כדי להעניק עדותם באחרית הימים, כשישו יחזור יחדש, במה שהם כבר מכנים "ההתגלות השנייה".
אולם, אפילו הסברים אלו אינם יכלו להוציא את אותו הנקודה הכואבת, שייצגה נוכחותם המטרידה ששייך ל היהודים. בעזרת הפרמטר עמדה ההשקפה הנוצרית, שראתה את כל היהדות כמתחרה ישירה לגבי נשמת האנושות.
העוינות שהנוצרים חשו כלפי בני העם היהיודי, יש בידי להיראות בבירור בכתביהם השייך אבות הכנסייה המוקדמים.
רק אחת דבריו שהיא ג'והן כריסוסטום, הפטריארך של קונסטנטינופול, אנחנו מוצאים את אותן הציטוטים הבאים:
"היהודים זה חסרי הערך בבני האדם – יכולים להיות תאוותנים, רודפי בצע ועושקים – הם רוצחים נבגדים השייך נוצרים, זה עובדים לשטן, הדת שבבעלותם חולנית ... היהודים הינם רוצחיו המתועבים של ישו, ועל אודות הריגת האלוהים יש להמנע מ כפרה, יש להמנע מ מחילה, יש להמנע מ סליחה. הנוצרים איננו מעדיפים להפסיק לנקום. היהודים רצוי וכדאי לגור בשעבוד תמידי. זו מומלץ שום הנוצרים לתעב את בני העם היהיודי."
על ידי גריגורי מניצא, בני האדם מאתרים עוד ציטוטים מאותו סוג: