חשבתי ששילמתי את חובותיי. עם תום כולם, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים - סקלרודרמה - בטווח גיל מספר. יתר על המידה מרכזי נהיה מקורה בנקודות אדומות פרטיות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי היוו מכווצות אם וכאשר באופן קבוע ורגליי שימשו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לתופעה זו את אותה הפצעים הכואבים בנושא המרפקים וקצות אצבעותיי - איך דלף סידן - ותוכלו לתאר בשבילכם אך "קולית" אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים שלא הספיקו בכדי להסמיך את העסק לקבל כעת את כל כרטיס החסינות של אלוקים, היו עבור המעוניינים בנוסף אי אלו שיבושי חוץ. כמו, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי"ח שיקומי ושאותו אינו ראיתי מהעבר שהייתי בת מְשַׁכֵּר , ואב חורג נוקשה וביקורתי.
כן, שילמתי אחר החובות שלי, הנו הינו לכם ברור. הרגשתי שהרווחתי ביושר תוחלת חיי קצרה, שהביאה עמה חדווה יפה. סומק את אותה עם, דיויד, שהצליח שיש מלבד לתןאר החיצוני שלי והתאהב בי בזכות אלו שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות נותנות וקיבלנו בברכה את אותן בננו לחיינו. חיינו היוו רחוקים מלהיות שלמים, אך חוק חיי האדם היינו מתרגשים כן.
ב- 26 באפריל 2006, ממש לא הייתה עבורינו כל סיבה לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו לנו ממש לא יעזור בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת לא גדולה.
בגלל הסקלרודרמה, נספח ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון מעולה. כיוון שלידת בני התנהלה בצורה כה בעלת רמה, הרופאים הבטיחו עבורנו שאין בו אמתלה להאמין שהלידה ששייך ל בתי תיהיה ישתנה. אמרתי לבני בן ה- 3 שאמא תחזור מבית או עסק החולים עם סיומה של ארבעה זמן ניכר, תוך שימוש אחותו התינוקת החדשה.
חזרתי לביתנו מבית מגורים החולים - 218 זמן קבוע מעתה והלאה.
אני קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי פחות מ- 36 ק"ג וצווארי נהיה חבוש בתחבושת שהסתירה רק את החור שנותר בה כתוצאה מפיום הקנה. מיותר להבליט שסבלתי מסיבוכים קשים כעבור לידת בתי. דבר שהחל כזיהום עם תום לידה, הידרדר בזמן קצר ויצא מכלל שליטה. עברתי הוא ניתוח חירום לכריתת המעי הגס, מספר ניתוחים ענקיים, הוציאו לכל המעוניין את אותם הטחול, עברתי נלווה פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום המתקיימות מטעם תיקון נמרץ ועוד שלל טראומות רפואיות דומות שהביאו אותי אל סף המוות בגיל 31. לצורך עבודת חודשים שלא אכלתי, ממש לא שתיתי, אינן דיברתי, אינו הזזתי שריר וממש לא ראיתי את אותם ילדיי.
יחד עם זאת 7 ימים שהינם הייתי רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, בערך הרסו את אותו נישואיי, את אותה יכולותיי מתפקדת כ כאם, את כל הרצון שלי לגור ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי שימש החוזה של. או גם אני יש בידי לנצח אותם אחר הסטטיסטיקה הנקרא אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה שונים ממש לא מצליחים לשרוד מעט יותר מ- 7 שנים), להתגורר מבלי אבא ובאופן כללי להיווצר מיהו מעולה, אזי אלוקים היה מטרתו לגמול לי בהענקת כאלו חסינות. אינה ציפיתי לפטור סמיך מכל הגה הלא נוחים. דו"ח חנייה קיים ושם, שיבושי אינסטלציה, שיפור שורש או שמא מריבה לא גדולה יחד עם יחד עם היוו ממש צרות שמקובלות עליי. יותר קל ציפיתי לחסינות בגלל קטסטרופה אדירה מסויימת.
(בתמונה: תוך שימוש דייב ואני.)
באותם 218 זמן, ברוב הפעמים אני בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה אודות מה אלוקים מעניש ההצעה באופן כה מסובך. מה עשיתי שמגיע עבורנו מה מאוד מאלוקים?! מגוון חדר החולים בא להתנסות ב אותך יתר על המידה זמן שישי, מדרבן עמו תמיד ישנה ומיץ ענבים. רוב