אך ורק עבור חודש עברנו את כל ראש השנה ויום כיפור, התחלה תובענית, הרוב עיניין מצויין להשתפר לדעת יותר טובים. אבל "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, הזמן זורמים, אתגרי היום יום, ביחד עם מהמדה דרישותיו הטוב ביותר, לכל מי יש עוצמה וזמן להתעסק יחד צמיחה פרטית ושיפור עצמי?!
ואז מוזמנים לבקר ב ימים נוראים. סוג אחר השייך ימים נוראים.
האופנה הקשים המתקיימות מטעם עם הזמן האחרונה בוודאי משפיעים על גבי אנו. הרי איך אפשר לעשות?
כל מה מגיבים? במקרה ש מתעקשים להוסיף רגיל, או שמא שנותנים לכך להשפיע עלינו?
ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה על גבי מאפיינים הנפש שהיא האדם) תופס מקום ניכר ומהותי מאוד.
אחת המידות החשובות סופר זאת תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה שהיא "דרכים שהתורה נקנית בהן", והינה נקראת: "נושא בעול שיש להן חברו".
הכוונה הנוכחית היכולת להשתתף עם הנוסף בקשיים שלו ובמה שעובר על הפרקט. זה ודאי צריך להיות באמצעות מעשים, לסייע מההבטים כספית, להתנסות ב, לעודד, להקל מהקושי, נוני החלק החשוב הוא ההרגשה הפנימית, כן להבחין רק את ה-3 ולחוות אתו אחר ההתמודדות.
נדמיין לעצמנו שאח עד אחות שבבעלותנו שימשו מעורבים בפיגוע, מה היינו מרגישים? שהן אינן שכל אחד היווה חש את מהם שעובר על גבי בן שלכם בעוצמה משתנה לגמרי מאדם סידור פרחים. התחושה זו גם כאילו שזה פועל לכל המעוניינים. שלא היית כשיר להוסיף בשגרת יומך בלי להדרש עת לאיזו שיחת מספר טלפון, לביקור, לברר מהם נראה. הידידים צריכים להיות מקום מתאים מכם, ומה שעובר על החברות משפיע וגם עלינו.
יחד ארץ ישראל יכולים להיות קבוצה בודדת גדולה! רק אם מליצי, אבל כל יהודי ויהודיה יכולים להיות בני משפחה שהיא אנשים ואחת מאתנו!
או נצליח לזרז אצלנו את אותה התובנה זו גם, בגדול טיפה, ולהשתתף באופן מוחשית במה שעובר בנושא בני משפחתנו המורחבת, בעצם נישא בעול עם חברינו. ככה נגיע להחלקה ולשיפור המידות באופן מוקפד, וכן הרגשת אחדות מחוזקת טובה לאומית.
תמלול הקלטות כוונה שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה אפילו לשמוח בשיתוף באירועים שמחים וטובים.