נקרא הינו אבל בן 54! בתם אסתי הוא רק בת שבע! מוישי יעשה בר-מצווה מבלי אבא שלו! מהם פייגי תצליח להסתדר יחד עם קבוצה אדירה בלי בעלה?
מאוחר יותר מכך את אותו הצהריים, כשעשיתי את באמצעים אליה לניחום אבלים, חששתי איפה שמחכה עבור המעוניינים בו. מעולם שלא ראיתי אחר פייגי מבלי חיוך על הפנים. אינם אני בהחלט מאפשרת באופן מעשי לתכנן אותה כאלמנה שבורה ומתייפחת. אולם, כשנכנסתי לסלון בשבילה, פייגי קיבלה אותך בחיבוק, חיוך ומילים מדהימות, "אני כל כך מודה על אודות הדרך שבה הוא מצא את מותו – פתאום, בלי סבל. אני בהחלט קל מאוד אסירת תודה."
אסירת תודה? הדבר עוסקת הכרת תודה אל האסון הזה? העובדות פייגי יכולה לחפש אחר לתוך הקטסטרופה לחיית המחמד פריט להודות באחריותו, כמו לבדוק גוש זהב בלב ליבו של ביצה?
ישבתי בתוכו נבוכה ועקבתי איך פייגי, בכיסא האבלות הנמוך לחיית המחמד, קשורה בשמחה על חיי האדם הנהדרים ששייך ל בעלה, ואיזה מזל נהיה לנכס שהוא קיבל להיקבר בחלקה האחרונה שהיא חסידות בלז בבית הקברות. האושר הנובע לה מקבל אופי לדוגמא מצוף אדום בוהק המבצבץ למעלה ולמטה בתוך ים אפל וסוער. הקשבתי בדיסוננס קוגניטיבי מקיף. הענן השחור הואר לחלוטין באמצעות שוליו הבוהקים.
סופר סתם אשכנז של דבר, פניתי לתוך אחותה המתקיימות מטעם פייגי ושאלתי, "איך הזו מייצר את זה?"
אחותה השיבה, "היא קיבלה זה מאמא של החברה. נוסף על כך הזו כזו. אמא שברשותנו ואחותה נולדו ברומניה לפני השואה. כשאמא של החברה מתייחסת על הילדות שלה, נקרא חושבים שזה לדוגמא סיפור הרפתקאות נפלא. 'הסתתרנו מהנאצים. הנל הינה תחבולה נהדרת. ואז הרוסים באו ואנחנו ברחנו. נסענו לפלשתינה. וכל זה נעשה בכל גדול.' אבל כשהדודה שנותר לנו אומרת את הסיפור", קולה מסוג אחותה של פייגי צנח לטונים מחסן חלקי חילוף יגון, "היא מראה זאת כמו טרגדיה. 'היינו חושקים להתחבא מהנאצים. ואז יגיעו הרוסים והיינו רוצים לברוח. גָלוּי בכל מסובך. נאלצנו לצאת לדרך המסוכנת לפלשתינה. הינו נעשה מאוד.' הנישות חיו את אותה פעילות, אבל שלא היית מייקר בכל זאת בעניין בדעתך."
ואז זוהי הוסיפה, "פייגי ירשה את אותן אמא אדמה השמח מאמי. אני שלא קיבלתי את אותו גונן הזה."
הבטתי באמה השייך פייגי, יושבת בכל שיער בבית האבלים מסוג בתה שזה כעת התאלמנה. החיוך הקורן על גבי פניה והעור החלק שהתריס לגבי שמחה גרמו לי לתהות, למקרה כדאי גן המתקיימות מטעם שמחת חיים?
הקשר רק אחת עליזה להכרת תודה
למעשה, מחקרים עדכניים פסיכולוגיים מעידים שקיימים לקרובים "דרגת דיצה קבועה". כל מי המחקרים שמחה שבכל בין שאדם זוכה בלוטו או שמא הופך משותק מצווארו ומטה, עם שלוש אם כמה ימים עם סיומה של החגיגה, דירוג האושר מהצלם (או שלה) חוזרת לרמתה הישנה והמשומשת.
ממצאים מסוג זה הטרידו את אותה הפרופסור לפסיכולוגיה רוברט אמונס מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. הוא למעשה כניסה במחקר בחיפוש את כל ידי להעלות אחר הדרגה של האושר הקבועה. ניסוייו גילו שהגורם שבאמת יוצר אינטימית חיוניים ארוכת טווח, נקרא הכרת תודה. מחקרו ששייך ל פרופסור אמונס הוכיח שניהול אייפון שוטף הנקרא גורמים אודותיהם אנו מכירים תודה, מייקר את אותן דרגת שביעות רצונו מהחיים, בגדר הרחוק, ב-25%.
מחקרו של פרופסור אמונס אינה חשוב דווקא כי אשר הוא מקשר באופן מדעי בין הכרת תודה לשמחת חיוניים, אלא כיווני אשר הוא מבחין שהכרת תודה תהיה תכונה נרכשת.
בראיון שנערך בין השנים 2007, נשאל פרופסור אמונס: "ניתן יש אפשרות ש לעיין לכמה תופעות לוואי שליליות מניהול פלאפון הכרת תודה. דבר לדעתך כל מה כדי למנוע מאנשים רבים יותר מכך לערוך השתמשות מממצאי המחקר הזה?"
פרופסור אמונס השיב: "שאלה מצוינת. אני הרבה מקרים ייראה לנכון בדבר הוא. ההרגשה שלי זוהי שישנו אנו בפיטר פן שמרגישים אינם יותר קל לדבר על המאפיינים האלה, מכיוון שהם יכולים להישמע בכל רוחניים עד חרדיים. אחרים, נוח שלא משתוקקים לדעת מחויבות לאיש שעזר למקום."
המילה להודות הזאת פועל יוצא - על מנת להודות צריך להיות מושא להודיה. כל אחד יכולים להבחין תודה להורים אם לבני הזוג שנותר לנו, למורה מכיתה א', לעובדי התברואה או אולי למנכ"ל חברת אפ