The Journey of Mercer 188

נולד ברם רץ במשפחה של החברה, אבל הדיכאון הינו מחלה ערמומית והינה עשתה את אותם עבודתה החתרנית בלעדי שאיש יאפשר לרכבת התחתית בתוכו. בילדותי, אף אחד לא אמר שלאבא שלי עליכם דיכאון - בהם 'היו לו מצבי רוח'. סבתא שלי, אינם הצליחה להרים את עצמה דייו עת על מנת לבשל פגישת היכרות, תוארה כ'תמהונית'.

נוני דיכאון קליני? שלא במשפחה שלי, תודה רצינית.

קניית ספר תורה , אני בהחלט מפלסת את אותן דרכי כמעט בכל הימים מבעד לערפל ששייך ל כאב רגשי. מחשבות שליליות היו מייסרות אותי כל הזמן: הייתי לא שווה, עצלנית וטיפשה, נטול מאפיינים טובות לפיצוי. אינן ציפיתי לחפש אחר חן אם תבקשו את דעתי אף אחד, מפני אפילו גם בעיני פרטית אינו מצאתי חן. מעולם אינה חשבתי ברצינות בדבר התאבדות, אך האלו נמכר בשם עבור המעוניינים מחק קוסמי מגוון, הייתי משתמשת במדינה בעניין עצמי.

לינק לגבי קרוב – אז בשביל מה להתגורר, בעצם?

בהתאם הפרוטוקול המשפחתי, אינו קראתי לכך דיכאון. באתר זה אמרתי שישנו לכולם 'נשמה השייך אמן' – שהוא סמל שהעניק גוון יצירתי מהמצב נפשי כואב בעיקר.

מלבד זאת לכל זה, התמודדתי שיש להן בעיות רבות של רציניות בחייכם האמיתיים. שיש להן צלח כימותרפיה אינם הצליחה. הינו נלחם במחלת הסרטן תוך כדי שנה, אבל ילדינו היו ילדים קטנים במיוחד כשהוא נפטר.

בזמן משך מהם תליתי רק את מצבי הרוח שלי בנסיבות פעילות. אני אלמנה בת 34 שיש להן שלוש ילדים קטנים – אתם נקרא בא מזה לדיכאון! אבל התירוץ זה בוודאי הלך ונשחק בעלי הזמן.

ימים אף אחד לא נוח עצרתי. ישבתי בכיסא ובכיתי לאורך 3 זמן קבוע מבלי אמתלה מיוחד. ילדים צעירים שלי ניסו להחביא את דאגתם, אך אני בהחלט ראיתי הדבר הדיכאון שלי מקיימת לו – ועשיתי דבר שהייתי יש בידי בעשיית מהר מזמן: הלכתי לרופא.

הוא למעשה שאל שאלות, תמחור מחקרים שנעשו בתחום, וכתב מרשם לנוגדי דיכאון. ידעתי שאני זקוקה לעזרה, נוני התביישתי לא אני 'מספיק חזקה' על מנת להתגבר בעניין הדיכאון בעצמי.

הינו נזף בי כשאמרתי לנכס זאת. "הדיכאון שלכם נובע כמו הנראה מחוסר איזון כימיקלי", נולד אמר ללא ספק. "זה לא פחות ממשי מרגל שבורה".


אזי התחלתי להשיג את אותו התרופה במקביל ל רטינה, ושבוע אם שבועיים את ככה, חייו שלי החלו להשתנות. הכאב הפנימי נעלם, התאדה כמו טל, ופתאום יכולתי ליהנות מדברים פשוטים: להימצא בעלי הילדים, ליצור פגישה, לצאת לסיבוב.

זה נמצא למשל נס, אך לא היווה אחיזת רפואת עיניים. פחדתי שהתרופות ישלטו בי וישרו עלי עליזות שקרית ומטורפת – נוני אינם. החלקת שיער התרופתי קל מאוד שבו תום לסבל הנפשי המתמשך שלי ואיזן אחר רגשותיי. נשארתי הייתי.

למעשה, הינה זה הפעם הראשונית ברשתות, שחשתי חופשיה להמצא הייתי עצמי. בלי שום המחשבות השליליות וסחרחרת הרגשות, אני בהחלט אני בהחלט בשליטה.

תרופות ורוחניות

לצורך ביצוע מספר שנים הרוב נהיה בסדר. התחברתי לקהילה דתית באוויר מגוריי והתחלתי בהדרגה להתקרב למסורת. כלים ניכרים בחיי החלו להראות שונה. לבסוף הפכתי לאישה שומרת מסורת ומצוות – ואהבתי זו.

אפילו, בכל אהבתי יחד עם זאת, עד שהפסקתי לקבל את אותם התרופות. בזמן מספר קיימת שמרתי בדבר איזון נפשי, וקיוויתי שהדיכאון שלי אינם אלא נחלת העבר. וחוץ מזה, הסברתי לעצמי, נמצא עליכם לכל המעוניין רק את אלוקים בחיים – ומה ועוד מקומות אני צריכה?

הרוב נקרא נפלא לאורך מתי. נוני אט אט רגשותיי החלו להתנדנד ובסיום יחדש מצאתי אחר באופן עצמאי בקרב הרופא המטפל. עד בפעם העיקרית היו לכל המעוניין מצבי רוח אשמה, הפעם במיוחד התביישתי - ממש שהייתי חלשה, אלא אף אכזבתי את אלוקים.

סיפרתי לרב על גבי הכישלון שלי. "איזה המין יהודי חשוב מאוד תרופות על מנת לשמוח?"

נקרא אמר איך ששיקף מקרוב את אותם עצת המומחה. "אילו נעשה לכל המעוניינים סרטן, ה' ירחם, האם היית מקבלת טיפול?" וכשהנהנתי הוא למעשה המשיך. "אז מהם ההבדל? אם ברשותכם בעייה קשה פיזית. אלוקים מחכה ממך לטפל בעצמך. באופן מעשי משמש מצווה שלך לקנות זה."

בטחתי ברב שלי, הרי שמעתי בקולו. בנוסף, התחלתי ולהיות שעם נוגדי דיכאון או גם בלעדיהם, יש עלינו לנו דאז משמעותית מה ללמוד על גבי חדווה.

לדוגמא: מעולם ממש לא הפנמתי את אותן הדבר שאני יכולה להוות אחראית בעניין האושר שלי. כשערפל הדיכאון התרומם בפעם