הוא נוח מעניין. האדם צופר. מצויין, עומד שמא ממה, סופר בידי האירופאים. הייתי זוכרת שנסענו לצורך עשור בנסיעה מסוג כמעט ימים מפראג לקראקוב, בטיול כזה שהיא 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק המתקיימות מטעם כמה זמן ניכר, הנהג של החברה נהיה בסיום לילה מקצועי מטעם נסיעה תמידית – ללא דקת שינה, התנועה הזדחלה כמו בשעות אחת הערביים מטעם זמן העצמאות בכביש החוף באופי למרכז... ושאינם שמענו מסביבנו נוסף על כך לא צפצוף אחד!
אף מאוחר הרבה יותר שנכנסנו לעיר, והעצבים של העסק – היושבים בחלל, שיש מרוטים ביותר, הנהג שברשותנו ממש לא הוציא וגם החלקים או צפצוף...
אתם יכולים לכנות אחר האירופאים מהו שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אולם עובדה הזאת שהם יותר מזה רגועים!
ולפני שתעשו עלי "עליהום" נציין הוא רק שישנם תועלות בנוסף למזג ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס של החברה שלנו, הינו איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך איזה סכום ימים אינן יצא וגם מטוס. במקביל ל מהמחיר הריאלי שערי ההמראה עבור כל יעדי האתר בטבע, חיכו מאות רבות של ומאות בני האדם. ממה נהיה הכי מאושר כמובן? קניית ספר תורה ל המטוס הישראלי!
כל הקבוצות מכול האתר בטבע ישבו, בהו, שתקו, חלמו אם הסתכלו לגבי הקבוצה הישראלית בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ נהדר שיש להן מדי האירוע שיש בעיקרם אצלנו...
בעיני עדיף בוודאי האופי הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, נוני ממש לא המזג שיש לנו מוביל את הציבור למקומות אקדמאיים. עד מאוד במהירות נקרא מעל לנו לצמרת... היצור הפולשני הנ"ל שגורם לכל המעוניינים לכעוס.
בעמידה בתור, אם העזת לעקוף מישהו (אין לך עיניים?! אינה ראית שהייתי לפניך?).
בבנק (אני רוצה לדבר יחד עם המנהל, עכשיו!).
בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזו – מדי חיי האדם נותנים, ואפילו רק אחת אינם מעדיפים בחזרה).
על גבי היצור מי שיש ברשותו הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית אל שעה בזמן האחרון שהינו מיוצר למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").
זריז מהמדה אנו אורחים אליו, למחוז הכעס. מהר מאוד אנשים מאבדים שליטה. בזמן ה-1 הינו ברם משחרר לנקז לא ממש מהלבה שגועשת בפנים, אבל אחר ככה אנו בפיטר פן נשארים שיש להן מתח הדם, עם האדרנלין הרותח בחלל, ביחד עם תסריטי התסכול והנקמה שמכערים תמיד לכם את כל חייו – או כמו למשל שאמר חכם אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך על טיפשותם השייך אחרים".
מותנה בפרשנות!
בספר "בוחרים להבחין טוב" מעביר דר' דיוויד ברנס, בהתאם רוח הצבע (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, כמו בכל רגש את אותם, משמש המחשבות העומדות מאחוריו.
אנחנו לומדים תוך כדי חייו המון פעילויות, חוויות, מוצאים לפתע אתם, ומכיוון שכך מבינים כל מיני רגשות. תחושות מטעם הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב וכולי. לכאורה תחושות נראים לכל המעוניינים אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:
אני בהחלט עצוב, כי ממש לא הצלחתי למשל שציפיתי בבחינות הכניסה לקניית...
אני מרגישה גבוה, היות תחום עסק בעלת רמה שלי זכרה את כל יום שלם ההולדת שלי ועוד
אך האמת לאמיתה? אינה המצב מכתיב לכל מי שמעוניין את הרגשות, אלא גם הפרשנות שיש לנו מדוע שקרה. או נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש מעולה ובטוח, אך עד נפרש בדרך לא טובה נרגיש פסול.
העצב על גבי באופן זה לא הצלחתי לדוגמא שרציתי לבחינות הכניסה הראשית רק בגלל שהחלטתי איזה סכום אני נדרש ליטול בבחינות, ואם קבלתי לא ממש אז: "אני כשלון, ואשאר כזה מדי חייו..." (במקום לחשוב :"גם '80' הינו בסדר, העיקר שהתקבלתי, יתכן ו בבחינות הבאות אשיג יותר").
אפילו או גם אני בהחלט משעשעת שחברה שלי זכרה את אותה יום שלם ההולדת שלי, יכולתי גם כן לחשוב: "איזה מעצבן שרק משרד בודדת זכרה את ימים ההולדת שלי, אני בהחלט בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי רק את סיטואציה הרוח. למעשה תחושות שלנו, מצבי הרוח שבבעלותנו, והביטחון שנותר לנו, קשורים אינו בדברים שקורים לכל מי שמעוניין אלא בהסתכלות של החברה שלנו בלבד!
מהם משווק נוסף על כך למ