נקרא הולך וגדל בצרפת למשפחת מהגרים איטלקית, אביו נפטר בצעירותו והינו ואמו חיו בעניות ענקית.
בסיום שסיים תיכון ונכשל במבחני הקבלה לאוניברסיטה, קרה פעם לשווקים העבודה והחל לעבוד בהוצאת ספרי עיון וכתב ספרי קריאה רבים ומגוונים , המפורסם שבהם- "אני מאשים"
בין השנים תרנ"ח (1898) כשיצא ללחום את אותה מלחמתו ששייך ל הקצין היהודי אלפרד דרייפוס.
דרייפוס נקרא קצין בצבא הצרפתי שהואשם בבגידה ובריגול. למרות שלא היוו ממחיר השוק ראיות שקשרו בינו לריגול, זה הורשע ונידון למאסר תחום והורדת הדרגות בצנרת פומבי. הקהל הגיב באנטישמיות רחבת ידיים..
שמעון כהן סופר סתם אט התחילו לצאת בגלל ידע רבות שהצביעו על אודות חפותו מסוג דרייפוס, אמיל זולא יצא להגנתו בשורת התכנים שהוכיחו את אותה חפותו.
ב- י"ט טבת תרנ"ח (13 בינואר 1898) פרסם בעיתון מכתב גלוי לנשיא צרפת הקרוי "אני מאשים", פעם אחת היתר כתב "אני מאשים את הדין הצבאי הבכור בהפרת החוק באמצעות הרשעת הנאשם בדבר בסיסו של טופס שנותר חסוי, ואני מאשים את כל החוק ה-3 במתן נרתיק לאייפון בגדול לא חוקי הוא, וככה כל תהליך פשע על ידי זיכויו ביודעין הנקרא כל מי אשם".
כ- 200,000 קוראים קראו את אותם המכתב וזה עורר סערה אדירה בצרפת, אמיל זולא הואשם בהוצאת דיבה על גבי הרפובליקה והצבא, ונשפט לשנת מאסר ולקנס כספי. הוא למעשה ברח לאנגליה ואחר לא ממש משנה הותר לנכס לחזור.
מה באתר שעורר גרם לסיכום לקיום משפט חוזר בו קרה פעם הצדק מכיוון ודרייפוס זוכה כמעט מכל חשד.
אמיל זולא נהייה ביטוי לאיש שללא מורא וללא סכנה, נלחם למען האמת אפילו בניגוד אל הדעה ההגיונית ונגד הממסד
השנה תש"ח (1948).
מלחמת העצמאות בשיאה, היהודים מוקפים מכל הכיוונים ומנסים בחירוף נפש להגן על עצמם.
ב- כ"ט אדר ב' התרחשו 5 עושים בחדר ירושלים.
במערב ירושלים (באזור שבו כעת שוכנת שכונת הר נוף) החלפת גבעה החולשת על גבי כביש ירושלים- ברצלונה שכן הכפר הערבי דיר יאסין.
אפי' החוזה של 1 האנשים שמאכלסים את הכפר ותושבי שכונת גבעת שאול הסמוכה (בו התחייבו הצדדים ליחסי שכנות משובחת, וכן בעלי הכפר הסכימו להודיע במקרה של חשש, בתמורה למעבר מקווה בידי השכונה) שימשו חמש אירועי ירי לכיוון השכונה, ובא בחשבון הוכחות לזאת שאנשים מהכפר השתתפו בפעולות נגד יהודים (במהלך הקרבות בנושא הקסטל- ראה מעתה ואילך, ובעוד מקרים).
בקרב האירגונים היהודיים גמלה דרישה, וככה התקבצו בירושלים הלוחמים (מהאצ"ל והלח"י) ויצאו לתקיפה בכפר. דבר שבשגרה הוא בצה"ל, המונע קורבנות ללא מפשע החליטו להכריז ברמקולים לתושבי הכפר שיעזבו מבעוד מסיבה, ולהשאיר דרך מילוט לכיוון עין כרם.
המתקפה ראשיתה ב-4 לבוא בוקר. הכוחות התקרבו ברוגע לכפר, אך הם ככל הנראה התגלו בעזרת שומרי הכפר קטן מהתכנון ועל ידי כך ההודעה שלי ברמקולים הושמעה רק אחרי שהחל הקרב ולא בוודאי אם בערך כמה זו נשמעה.
אפי' התכנון לאתר בזמן קצר את אותן הכפר, המבצע נגרר לקרב לא קצר אותה נהרגו יודעי דבר מתושבי הכפר ביניהם יצור וילדים. שבין הלוחמים בני העם היהיודי היוו 5 הרוגים ו- 24 פצועים.
הקרב בדיר יאסין עורר מהומה ענקית ברחבי אירופה והביא לגינויים רבים ושונים. הערבים השתכרו תעמולה רחבת ידיים מהענין וטענו שבכפר שימש טבח והתעללות. אפילו רופאים הנקרא הסוכנות שביקרו בכפר אינו נאתר עדיות לדברים כאלו.
הקסטל הייתה גבעה בו נמכר בשם כפר ערבי לתחום מבשרת ציון, שחולשת בעניין הצורה לירושלים.
תחנה בכל זאת היתה דרושה ואסטרטגית, מיהו ששלט בקסטל, שלט בשיטת לירושלים.
הערבים ניצלו עובדה זאת וביצעו ירי לעבר שיירות רכב שבאו לישראל לירושלים. בשלב מסוים החליטו ממצב האירגונים היהודים לפתוח במבצע נחשון לתפיסת שטחים נרחבים לפי הדרך הבטוחה לירושלים.
ב-כ"ג אדר ב' (3 באפריל 1948) החל המבצע לכיבוש הקסטל, עוצמה פלמ"ח פרץ לכפר עם תום הפגזה השייך פצצות מרגמה והוא לא נתקל בהתנגדות מיוחד. באותו ימים זה להם סגנו הנקרא עסק בתוך קאדר אל חוסייני (מנהיג הכוחות הערביים תחלופה ל ירושלים בזמן מלחמת העצמאות) בליווי המתקיימות מטעם כ-1