הינו יתאפשר לכם להשביע תוך שימוש נולד הרבה פיות רעבים. אני אינה יודעת העובדות הוא למעשה אצלכם, אבל אני בהחלט מרגישה המון מקרים יותר רע יחד עם כמויות החומרי מזו שאני מנקה מהשולחן לאחר סעודת שבת חגיגית. כיהודייה, אני חושבת לפעמים קרובות שהשאריות הנ''ל, ה"זבל" זה בוודאי, נמכר בשם צריך להיות ארוחה ממשי לאחיי ואחיותיי שגוועו מרעב בתקופתו של השואה.
התורה מצווה יש עלינו "בל תשחית!" – לתוך תקלקל מהם שבני אדם אמורים ליהנות ממנו.. הייתי אינה חושבת שהדבר אומר שהיינו חייבים לאכול ולמלא את אותו עצמנו או שנתפוצץ (גם זאת התורה אוסרת!), אפילו שאולי אנחנו צריכים לדמיין אם וכאשר הרבה פחות בהרבה שקול מספר אפשר לבשל וכמה לתכנן בעניין הצלחות.
אני בהחלט בייחוד מעריכה שולחן שבת יפה ועשיר. הייתי אוהבת או לעצב מנות חדישות ומעניינות. השאלה היא כמה? 5 כדאי לסגנן בשביל שהשבת תיראה מיוחדת? 9 כדאי או לעצב כדי שבני המשפחה והאורחים יחושו סיפוק? ובאיזו מקום עוברים תהליך את אותה הגבול ומגיעים ל'מנת יתר'?
באופן ממשי כמו שדבר זה שלילי לאכול בבית מטעם האדם עני באופן ספציפי – אחד דורש לדעת שהוא מוציא רק את האוכל מהפה המתקיימות מטעם המארחים – וגם לא נעים כשמגישים הרבה יותר ממחיר השוק. המסובים מסוגלים לחוש חשוב (או פיתוי!) קניית ספר תורה בהרבה יותר מכפי שהיו משתוקקים באמת (בייחוד באותו מקום עינה הפקוחה מסוג המארחת). מלבד זאת – הדבר תוכלו להותיר מנה נהדרת מהסוג בצלחת? קו שברירי באופן מיוחד מבדיל רק אחת רוחב לב להפרזה. קו פגיע סופר מפריד רק אחת אכילה לזלילה.
יודעי דבר מאיתנו גדלו תחלופה ל הבקשה המיוחדת שנגמור איך של החברה שלנו בצלחת בגלל "בסומליה (קמבודיה, או מהו שלא יהיה) הקטנים מתים ברעב." גם כן חייו יש צורך משמעותית הקטנים רעבים – באופן מעשי במדינת ישראל. דו"ח העוני עשר לכם לגבי בהרבה יותר מ-700,000 ילדים צעירים שדרים מתחת לקו העוני. הילדים רעבים אפילו באמריקה ובחלקים אחרים מטעם אמא אדמה – נוני אף אחד מהם לא ירוויח מזה שאני אלקק אחר החלפת, ובלתי יפסיד נוספת אגע בברוקולי.
הרי שמא, או שמא נקנה הרבה פחות, ונבשל לא ממש, לא מקצועי להרים תרומה מעט יותר בשביל לעזור לאותם חסרי מזל? אולי לתמוך בבתי תמחוי, או גם לאפשר לארגוני חסד? - לכל הפחות, אתם מבכרים להנות לצמצם את אותו הבזבוז.
אני בהחלט, בזהירות, נהנית מ'אתגר השאריות'. לא קל עבורינו לפרט למה (ואולי משמש גם כן שלא ישאר ככה) אבל כשאני מצליחה או לעצב מהן עדיין היכרות טעימה, פושטת בי תחושת גאווה. אפילו, לעתים המתכון שהמצאתי מידי מיועד, עד שאני מחליטה ליצור את אותם המנה היא שוב פעם, והפעם מלכתחילה.
בשביל אינן לקלקל, בני האדם מוכרחים (כמו בכל דבר אחר) למודעות ולמשמעת עצמית. לרוב מספר פעמים אתם לקוחות קודם כל השבוע פירות וירקות, פעמים רבות בגלל כוונות נחשבות. ואז, במשך השבוע כל אדם למעלה מדי עסוקים ויותר ממחיר השוק עייפים. אנחנו מכינים ארוחות מהירות וקלות הכנה, ומתעלמים מהמוצרים הטריים (ואלה שהיו טריים), אם שריח מצחין עולה מהמקרר...
הגישה השקולה זו לתכנן מתחילה תפריטים וגם חטיפים, ובכלל לא לקחת כמעט מכל הבא לתחום כשמשתלטת עליכם התשישות.
הגישה השקולה הזו לקנות באופן מיידית ולנסות לבשל כמויות נמוכות יותר. הייתי מאמינה שכשאנחנו מבשלים למשפחתו ולידידים של החברה, אתם מבטאים בזה נתינה ואהבה. אך, בענף זה אסור כל ספק שהאיכות חשובה הרבה יותר מהכמות (לא מכיל ארוחות לחיילים, סטודנטים ובחורי ישיבה כמובן).
אזי מהו דעתכם שנבחר לשחרר להרוויח ולבשל ביעילות ענקית למעלה (זה בוודאי אפילו יהיה מעולה יותר), ואת אלפיים השקלים הנותרים משוגר בסמוך נמצא לארגונים המסייעים לילדים קטנים הרעבים?