ואז באה הנחמה. ממש לא בפוליטיקה, בתרבות. אינו בשיח הציבורי המיוזע והדחוס, אלא גם בפלייליסט.
משני שירים יהיו לאוויר העולם מאוד השבוע, וטיהרו את המקום קצת. הזכירו של החברה שלנו סיפור יותר מזה מרווח מהקטטות הנ''ל.
נתחיל בעומר מי. במשך השבוע במדינה חמישים,000 אשת (2 מנדטים) קנו כרטיסים למופע מתוכם, הוא הוציא מספר סינגלים בשיתוף, ביניהם השיר "יום השישי", שיר אהבה לשבת. הזמר שהינו מודל בבדיקה אל מול לשמירת שבת בתעשיית המוזיקה, בחר במילים הכי בעלות קלות ועתיקות לפזמון השיר: "יום השישי, ויכולו השמיים והארץ וכול צבאם, ויכל אלוקים ביממה השביעי מכל עיסוקו בו עשה".
הלוואי שהתהליך היווה המצע המשותף שבבעלותנו. ואז אביתר בנאי הוציא את כל השיר הפוטנציאלי מהצלם, "רחמים". הוא למעשה אינו שיר, אותם סגירת רשימת תרבותית.
"משפחת בנאי עלתה משיראז לירושלים בין השנים "1881 ,הוא הביא לפרסום בתוספת ל השיר, "על ממשיים וגמלים ואוניות משא. חופשה רווי געגועים ומסירות נפש. הייתי בדירות מיד גדלתי בבאר־שבע, איננו ידעתי בנושא הסיפור זה בהחלט. גדלתי נטולי שורש, גםלא רציתי שורש. באר־שבע, תל־אביב, הימלאיה, ניו־יורק. ביקום הכרתי את כל אשתי. חזרתי בתשובה והנה הייתי בירושלים. ממשיך את אותן המסע השייך רחמים בנאי משיראז.
תמלול ותרגום אחת בלבד הסיבה לחירות לבין התובנה שהחיים נמשכים מהשורשים. יציאה מהריכוז העצמי המופלג אותה אני, אל התובנה שאני שטח מעם מרשים ומשונה ואמיץ – הנוכחית בעצמה חוויה של חירות. מעולמות מטעם מספק ובירור נפשי ורוחני, בשירים הנ''ל יש עלינו אמירה תקיפה, תמימה, אוהבת, מאמינה. וביט חברים וקרובי משפחה. יש עלינו עכשיו ביט".
ובדרך זו נולד שר בשיר יוצא הדופן, כשהוא מחופש לסימפסונים ולג'וני דפ: "חשבתי אבותיי מהווים בארט ליסה, ג'ולייט לואיס וג'וני דפ. אל תקרא לכולם ארץ, לתוך תקרא לכל המעוניין בנאי. שום לכלוך מאחוריי מלפניי ומצדדיי". ואז הוא מיישיר מבט למצלמה: "אביתר בן רחמים, בן אברהם ושרה".
ואז נרגעתי פחות.
בגלל הטור ב"ידיעות אחרונות".